בן רבקה ואליהו. אברהם (אלברט) נולד ביום ג' בטבת תש"ו (7.12.1945) במרוקו.

אלברט גדל במרוקו ובשנת 1956 עלה עם בני משפחתו ארצה. המשפחה התיישבה בירושלים, שם למד אלברט בבית הספר התיכון "אורט" והתמחה במגמת חשמל. הוא הסתגל בקלות לארץ וחי בישראל כצבר, התאקלם בבית הספר והיה תלמיד מצטיין ואהוב.

אלברט סייע רבות להוריו בהשגחה על אחיו הצעירים ממנו ובטיפול בהם. תחביבו העיקרי היה כדורגל, והוא אהב מאוד גם לשיר ולטייל בחיק הטבע. בטיולים הוא נהנה מן הנופים והפרחים.

אלברט התגייס בשנת 1964 לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה בתפקיד חבלן פלס.

לאחר שחרורו מצה"ל בחר אלברט לשרת במשטרת ישראל. הוא גויס למרחב ירושלים וכשנה וחצי לאחר מכן התבקש למלא את מקומו של חבלן שנפצע. לפיכך הוא עבר קורס חבלה והוצב בשנת 1967 לתפקיד חבלן במרחב, אחד התפקידים המסוכנים במשטרה.

אלברט נישא לבחירת ליבו רוזט. בני הזוג הקימו את ביתם בירושלים, ובשנים הבאות נולדו להם שני ילדים – בת ובן.

בשנת 1975 נשלח אלברט לקורס קציני משטרה ומשסיימו מונה למפקד יחידת החבלה במרחב ירושלים. הוא התמודד עם תפקידו בהצלחה ונטרל מטעני חבלה רבים. מספרים שבשנה אחת בלבד פירק במו ידיו למעלה משבעים מטענים.

בחודש מאי 1975 התפוצצו בירושלים, סמוך לבניין הכנסת, שתי קטיושות שנורו בידי מחבלים ממזרח העיר, מאזור בית צפאפה. אלברט הוא החבלן שנטרל את הפגזים הנוספים שנמצאו באזור השיגור.

אלברט הכיר בחשיבות של תפקידו ובסכנה שבו ואמר בריאיון לעיתון "מעריב", "תראה, אצלי זה בדם, החבלה. אם אני לא אעשה את זה, יהודי אחר יצטרך לעשות את זה. כל עוד מישהו אחר צריך לפרק אותם, אתה חושב שאני ארגיש בנוח אם אשב בטוח ומישהו אחר ייזרק לאש? כל עוד חייב מישהו לפרק פצצות, אני אהיה המישהו הזה".

עוד סיפר אלברט בריאיון, "הסכנה העיקרית היא שחלילה לא תמעד במטען, היינו שכל העסק הזה יתפוצץ בדיוק כשאתה מגיע אליו ... לפעמים אני נוסע בדרכים שונות כדי לבלבל את הגורל. בדרך אני חושב: הלוואי שהמטען הזה לא יהיה

מסובך, שלא יהיה ממולכד, שפירוקו לא יגזול זמן רב. מה אני אגיד לך, כל שנייה על יד המטען נראית ארוכה מאוד".

כשתיאר אלברט את התמודדותו עם התפקיד, אמר שהוא משתדל להגיע לזירת האירוע רגוע, שלֵו ומרוכז במטען, ושאינו רוצה לאבד את העשתונות בהרחקת קהל הסקרנים.

כדי להפחית מרעייתו רוזט את החרדה לשלומו, הוא אימץ לעצמו מנהג לטלפן אליה כל אימת שהוא מסיים לפרק חומר נפץ, ובאופן זה היא תשמע על כך ישירות ממנו ולא משידורי הרדיו. הוא העריך את יחסהּ למקצועו המסוכן: "יש לי אישה שלא לוחצת עליי, או לפחות לא נותנת לי להרגיש בלחץ. כשאני חוזר הביתה, כל הבעיות של המשטרה נשארות בחוץ", סיפר.

מפקח אברהם (אלברט) לוי נפל במילוי תפקידו ביום כ"ח בניסן תשל"ו (28.4.1976). אלברט נקרא לטפל במטען חבלה מתוחכם ברחוב בני ברית בירושלים ובזמן שעסק בנטרולו, התפוצץ המטען וגרם למותו. עימו נהרג פקד שמואל שיף, המפקד התורן של המרחב.

אלברט היה בן שלושים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר אישה ושני ילדים.

אלברט קיבל את עיטור המופת של משטרת ישראל על פעולתו באירוע זה. בתעודת העיטור נכתב: "על חתירה למגע ועל פעילות מבצעית, הפגנת אומץ לב, ראוי לשמש מופת על מעשה זה".

רוזט, אשתו של אלברט, אמרה מעל קברו, "אלברט שלי, למה לא התגברת גם הפעם על המטען הזה כמו שהתגברת על המטענים האחרים?"

בשנת 2006 נערכה בהר הרצל אזכרה רבת משתתפים לזכרו של אלברט, לציון שלושים שנה לנפילתו.

אלברט מונצח באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל, שם יש גם אלבום תמונות והפניה לעיטור המופת. כן הוא מונצח באתר לזכר חללי משטרת ישראל שהוקם במכללת המשטרה שבבית שמש, בחדר ההנצחה לנופלי משטרת מחוז ירושלים במגרש הרוסים שבעיר ובאנדרטה לזכר חללי הקטמונים שנפלו במערכות ישראל, אף היא בירושלים.